הכר את הגזע: ברנר זננהונד

גזע ברנר זננהונד - Berner sennenhund

קבוצה 2 בסיווג ה FCI  תקן גזע מספר 45

הברנר זננהונד המוכר גם בשם ברניז BERNESE MOUNTAIN DOG הינו אחד מארבעת גזעי הזננהונד, כלבי חוואים שוויצריים המאופיינים בצבעים מרהיבים של שחור חום ולבן. כלב גדול ממדים, בעל הופעה מרשימה ומפוארת ואופי אציל, מתון, נינוח ונעים לבריות בצורה יוצאת דופן. על אף גודלו וחוזקו הפיזי, יש לברנר נשמה עדינה ואוהבת והוא קשור מאד לבני משפחתו. בולט בסבלנותו ואהבתו הרבה לילדים, קל לאימון ולאילוף וחי בשלום עם כל בני המשפחה, לרבות בעלי חיים נוספים, לא בכדי מכונה הברנר זננהונד "גזע אצילים שוויצרי".

הברנר שימש במקור ככלב חווה שמילא תפקידי שמירה, נשיאת משאות ונהיגת בקר במחוז קנטון-ברן בשוויץ צפונית להרי האלפים, כיום הגזע משמש בעיקר ככלב משפחה בעל מזג נוח שליו וידידותי. הברנר בשמו המקורי נקרא "דורבאכלר" DURRBACHLER על שם העיירה והפונדק של דורבאך שליד העיר ריגוסברג במחוז קנטון-ברן בשוויץ. אופיו הנוח אפשר לו להשתלב בחברה שלווה ולמלא תפקידים מגוונים, מהר מאד הפך הברנר לכלב הפופולארי ביותר בשוויץ ההררית כמו גם במישורים, אך במיוחד באזור ברן וסביבתו.

קצת היסטוריה: כאשר חצו גדודי הקיסר הרומאי את האלפים המושלגים ליוו אותם גם אבות אבותיהם של כלבי הברנר שאנו מכירים כיום. אב הטיפוס של הגזע מקורו במסטיף או באותם כלבים שהיו שומרי העדרים המקוריים. כאמור, בתחילה נקרא הברנר על שם המחוז בו פותח לראשונה, אך בשנת 1892 הובאו הכלבים הראשונים למחוז בורגדורף ושם החל הגידול המכוון לגזע טהור וייסדו את מועדון הדורבכלאר, בגידול הדומה למוכר לנו היום. אבי הגזע ידוע כאלברט היים, אשר הגדיר את 4 גזעי הזננהונד, עיצב וקבע את הקריטריונים של כל גזע והגדיר את מטרות הגידול.

הברנר הוא כלב חסון בעל תנועה של כלב עבודה, שגודלו מעל הממוצע והופעתו מרשימה, בעל פרופורציות ושילוב של יופי ונעימות לצד כח, עוצמה ומבנה גוף חזק ויפה.    

במקור שימש הברנר ככלב ליווי ושמירה של הרומאים, בהמשך כמושך עגלות עמוסות כדי חלב בכפרים, וכנוהג בקר בקנטון ברן בשוויץ, כיום הוא משמש ככלב לוויה נאמן וככלב משפחה למופת.

הברנר יכול לשמש גם ככלב הצלה במפולות שלגים ולאיתור נפגעים ברעידות אדמה. הברנר לא במהרה יישכח פקודות שלמד ותמיד ישמח לעבוד ולהשתתף בפעילות מכל סוג. חוסר של אחד משלושת הצבעים מהווה שגיאה פוסלת בגזע.

ברנרים מתבגרים לאט יחסית לגזעים אחרים ומגיעים לבגרות מלאה סביב גיל 3-4 שנים. הם ידועים בילדותיות החיננית והמעט מגושמת שלהם, ואין דבר אהוב עליהם יותר מלהשתובב ולשחק. מסיבה זו מומלץ לעבוד עימם באילוף עדין אך עקבי.

​

הכלכלבים השעירים הללו יעשו כל שביכולתם לרצות את בעליהם ולשמח אותם, וכשהם מזהים שביעות רצון שכזו הם לרוב יחזרו על הפעולה שגרמה לכך.

כמה מילים על גידול ברניז בישראל: זהו כלב המותאם לחיים בפסגות המושלגות של האלפים השוויצריים ואקלים קריר בהחלט מטיב עמו, קשה לו לווסת את טמפרטורות גופו מול האקלים החם בעונת הקיץ הישראלי. מומלץ מאד בייחוד בחודשי הקיץ החמים להשאירו במקום ממוזג ונעים ולטייל עמו בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב כשקריר יותר.

הברניז בולט ביכולותיו ויוצאות הדופן למשוך ולשאת משקלים כבדים (כמובן עם ציוד מתאים ורק לאחר גיל שנתיים) ולא מותאם לריצה ממושכת, לקפיצות ולריצה לצד רוכב אופניים. הוא כלב כבד אשר זקוק למנוחה לפרקים ופרצי האנרגיה שלו הם קצרים. מסיבות אלו הוא גם כלב שרמת האנרגיה שלו ממוצעת והוא יסתדר היטב גם בסביבה עירונית. על מנת להגן על הברניז מפגיעות בשלד ובמפרקים, מומלץ להימנע מקפיצות חזרתיות וירידה במדרגות במיוחד בהיותם צעירים. יש לשים לב בפרט אצל גורים לפעילות נכונה מותאמת ומאוזנת, כדי להימנע מפגיעה בהתפתחות המפרקים ולמניעת נזק לאגן. יש להעדיף הליכה ותנועה על משטחי כורכר, דשא, חול או במים. ההתבגרות המנטאלית של הברניז מאוחרת ורובם ממשיכים לגלות התנהגות גורית גם עד גיל 3, לרבות הצורך במשחק.. כלב פעיל הוא כלב בריא ויש לספק לו פעילות בהתאם לגילו וליכולתו.

לברניז כאמור פרווה נהדרת, ארוכה, חלקה ומרהיבה, הוא משיר שיער כפעמיים בשנה בעיקר בעונות המעבר. יש להיות מודעים לכך גם ברמת הטיפוח השוטף, הסירוק והברשה יומיומית וגם ברמת ניקיון הבית.

ברניז מתנהג כילד נוסף במשפחה. מתבגר לאט ואוהב תשומת לב ומשחק, על כן השילוב הזה הוא נפלא ועובד מקסים יחד. הוא ייתייחס לצעירים במשפחה כאל אחיו החדשים לשגר ויש לחנכו בהתאם ולהציב גבולות והרגלים מגיל צעיר, לרוב באופן טבעי יתייחס אליהם בעדינות ודאגה ורוך. על מנת להטמיע הרגלים נכונים ורצויים בחיי המשפחה מומלץ מגיל צעיר להיעזר במאלף מקצועי, הברניז לומד מהר והינו בעל רצון עז לרצות בעליו, 
ועל כן קלים לאילוף. גור ברניז גדל פיזית מהר מאד והאתגרים משתנים. התמודדות עם כלב גדול, מתבגר ומלא הורמונים. סקרן שרוצה לחקור את סביבתו.  

לצערנו תוחלת חייו של ברניז נעה סביב ממוצע של 8 שנים אך יש גם הפתעות טובות. אנו במועדון משתדלים מאד לאתר קווי דם של כלבים בריאים משושלות המאריכות חיים, בפרט כאשר מייבאים כלבים מחו"ל. בעיות בריאותיות ומחלות גנטיות הינם גורמים העוברים בתורשה, לכן חשוב מאד לקנות רק כלב מתועד, להכיר את ההיסטוריה הבריאותית והרקע הגנטי שלו.

לסיום, קשה לעמוד בפני הקסם של גור ברניז פרוותי ומתוק, אך המלצתנו למתעניינים:

הגיעו למפגשי חברי המועדון, פגשו את הכלבים, הרגישו אותם התרשמו מהם, בקרו באתרי מגדלים מוכרים בעולם ובקבוצת הפייסבוק הבינלאומית

Bernese Mountain Dogs International

בדקו כל המלטה ובחרו את המתאימה לכם ביותר, אל תהססו לשאול כל שאלה ולברר את הרקע הגנטי של בן המשפחה החדש.  

את כל היתר יעשה הברנר כשיכבוש את ליבכם עם אופיו העדין המיושב ושופע האהבה. לא בכדי רבים ממגדלי הברניז בוחרים שוב ושוב לגדל את הגזע ותמצאו לא מעט מאתנו שמגדלים יותר מאחד.

מקווים שהמידע היה לכם שימושי ולעזר ואנו כאן כדי לסייע לכם גם בהמשך הדרך.

​

​

ההיסטוריה של הגזע - שוויץ

ההיסטוריה הקדומה

מהכתבים המוקדמים אנו למדים שהברנר הוא צאצא של כלבי המולוסוס הקדומים מתקופת הרומאים נתקבלה ע"י רבים ללא ספקות. תאוריה זו מתיחסת לאזור שכיום מוכר כשוויץ ובימים עברו נקרא HELVETIA. הדעה הרווחת שכאשר חצו גדודי הקיסר הרומי את הרי האלפים המושלגים. ליוו אותם כלבים  הרואים בהם את אבותיהם של כלבי הברנר כפי שאנו מכירים כיום. דעה זו תמכה בטענה שאב הטיפוס של הגזע מקורו במסטיף הטיבטי או באותם כלבי מולוסים ששימשו כשומרי העדרים. הכלבים שליוו את ליגיונות הקיסר היו בעלי עוצמה, חזקים ובעלי יצר שמירה חזק.

הסופר הגרמני שטרבל STREBEL כלל תאוריה זו בספרו "הכלבים הגרמניים" ורעיון זה נתקבל בהמשך ע"י פרופסור אלברט היים ללא ספקות. ספרו של פרופסור היים שפורסם בשנת 1914 היה המקור הראשי לאינפורמציה במשך 50 שנה, והרעיונות שלו אומצו ע"י אחרים.

אולם, בחפירות שנעשו בשנים האחרונות נתגלו גולגלות של כלבים גדולים שיכולים להיות אבותיו של הברנר וגילן מתקופת הברונזה עד לתקופת הברזל. ניתן להניח מהשרידים שנמצאו, בני העם הקלטי שחיו באזור נעזרו בכלבים גדולים וחזקים לשמירה על הבקר והרכוש.

​

אין שום סיבה ניראית לעין מדוע הרומאים היו צריכים ליבא את כלבי המולוסים שלהם לשימוש באזור זה לאותה מטרה כאשר כלבים מתאימים היו זמינים להם במקום. כלבי האחו השוויצרים הם גזעים אוטוקטוניים שהתפתחו באזורי העמקים "הסגורים" של שוויץ. גזעים אלו הם תוצאה של הכלאות בתוך המשפחה Inbreeding שארעו עקב תנאי הבידוד הטופוגרפיים.

גולגולת א' : נמצאה בחפירות שנעשו בשנים האחרונות וגילה מתוארך מתקופת הברונזה ועד לתקופת הברזל.

גולגולת ב' : משנת 1975, השייכת לכלבה ליידי פון הובלהוף מס' סגיר 264041 הדימיון בין שתי הגולגלות הוליד את התאוריה החדשה.

אין שום הוכחה שהגזע במתכונתו המוכרת מגיע מקו דם של המולוסים שהתערבבו עם קווי הדם של הכלבים שנמצאו באזור זה.

ניתן להניח שרק משנת 1000 לספירה כלבים מטיפוס מסויים זה גודלו באותו איזור ספציפי.

טיפוסי כלבים הדרושים לנישאת ציוד ולרעיית בקר היו אמורים להיות מפותחים/מטופחים אך כלב שמירה יכול להיות בכל צורה, גודל וצבע.

יש להדגיש שבסביבות 1000 לספירה המתישבים באזור שוויץ יכלו לחיות מבלי להיות מוטרדים מזרים וזאת עקב המבנה הטופוגרפי של המקום. מניחים שהחוואים היו מצליחים ואמידים במונחים של אז, יכלו לכלכל כלבים גדולים כאשר באזורים אחרים עוני ומחסור מנעו מאנשים להחזיק כלבים גדולים אלו.

​

בשנת 1523 כתב קונרד גאסר: "כמה מהכלבים הגדולים והחזקים אולפו במיוחד להשאר בסביבת הבית האורוות והשדות, והיה עליהם להגן על הבקר מסכנה. חלקם שימשו כשומרי בקר, שומרי שדות ושומרי בתים. כלבים אחרים אולפו להגן על אנשים,והיה עליהם להגן לשמור מפני רוצחים ופורעי חוק. עליהם להיות חסרי פחד, גדולים וחזקים, ולהלחם בלוחמים בעלי שיריון".

התרגום מהמקור עשוי להיות שונה במספר מילים אך אין ספק שגידול סלקטיבי נערך וזאת על מנת ליצור כלבי חווה לשימושים שונים בחיי היום יום של המתיישבים.

כלבי הברנר פותחו מכלבי החווה שבאזור ברן-מיטל. מלבד מתן התראה והגנת החווה מפני זאבים, דובים וגנבים שחיו באיזור הכפרים, נראה שמספר כלבי חווה גדולים אלו שימשו גם כמושכי עגלות.

רועי העדרים העדיפו כלבים קטנים ונמרצים למטרותיהם כפי שהתפתח ברחבי העולם. אבל, אין ספק שגם כלבים גדולים יותר שימשו למטרה זו. למרות הגידול הסלקטיבי שבוצע, התרחשו גם הרבעות טבעיות בין הגזעים השונים.

נכתב ע"י רלי שטרצר