top of page
37281.jpg

אנטלבוכר 

הכר את הגזע: אנטלבוכר

גזע אנטלבוכר זננהונד - Entlebucher Sennenhund

 

קבוצה 2 בסיווג ה FCI  

 

במקור האנטלבוכר הוא כלב שמירה וכלב למשיכת עגלות משא בחוות באזור ברן בשוייץ. כיום משמש בעיקר ככלב משפחה עליז ומלא חיים.

 

 

אנטלבוכר
69730.jpg

האנטלבוכר הוא הקטן מבין ארבעת הגזעים השוויצריים. מקורו מאזור אנטלבוך, עמק באזור הקנטונים לוצרן - ברן. אין לדעת איך בדיוק גילו את גזע "האנטלבוכר", מקור הגזע נתגלה לפני שנים רבות.

כבר בשנת 1889 הוזכר "כלב מאנטלבוך", אבל רק בשנת 1913 הכלבים הוצגו בתערוכה בפני פרופסור אלברט היים, פטרון גזעי כלבי ההרים השוויצריים.

 

בשנת 1926 נוסד המועדון השוויצרי לכלבי רועים מאנטלבוך, אך בשל מספרם המועט של הכלבים הגידול בגזע היה איטי. מצב זה השתנה כאשר תכונותיו של האנטלבוכר זכו להכרה והערכה, ככלב שאינו מתעייף בקלות, עליז, זריז, פיקח ובעל הבעה ידידותית, סיבולת ותכונות עבודה שהוכחו גם מחוץ למרעה. כיום, הגזע הולך וכובש לעצמו קהל אוהדים שמעריכים את אופיו הייחודי ומכירים בהיותו כלב משפחה מהנה.

 

מבנה האנטלבוכר נמוך מעט, מוצק וחסון בגופו. מסוגל לנוע במשך שעות רבות מבלי להתעייף. הכלב בעל ביטחון עצמי וחסר פחד, מלא חיים ונמרץ. אופיו הטבעי נוח ומסור במיוחד לקרובים אליו. הוא מגלה מעט חשדנות כלפי זרים, אך זהו כלב שמירה שאינו ניתן לשחד, עליז מטבעו ובעל יכולת למידה מהירה.

 

אחד הכלבים המפורסמים של הגזע הוא" ALI VON ENETBACH MUTSCH" שהיה כוכב בשנות  ה-60. ששימש כלב עבודה והגנה מצוין, הפגין יכולות מרהיבות, שירת בצבא וכל יום גמא מרחק של כ-50 ק"מ ללא סימני עייפות ועם סיבולת גבוהה.

 

האנטלבוכר מעדיף לחיות בתוך הבית קרוב למשפחה ומתקשה מאד לחיות בבידוד ורחוק מבני משפחתו.

 

כלבים אלו הינם בעלי מסירות גבוהה כלפי בני משפחתם. האנטלבוכר אינם נבחנים ללא סיבה, קולם עמוק ככלב גדול מימדים ולעיתים הופך נוהג צלילים המיוחדים לגזע זה.

 

האנטלבוכר הינו כלב פעיל הזקוק לטיול ממושך של לפחות שעה - שעה וחצי ביום. יחד עם זאת הם נינוחים ומלאי חיבה, אוהבים מאוד לשחק, לרוץ, יהנו מכל משחק והפעלה ומציגים יכולות מעולות וביצועים מדהימים בספורט האג'יליטי. 

 

נכתב על ידי גליה ליבנה

WhatsApp Image 2022-08-25 at 14.56.32 (1).jpeg
WhatsApp Image 2022-08-25 at 14.56.32.jpeg
WhatsApp Image 2022-08-25 at 14.56.32 (2).jpeg
WhatsApp Image 2022-08-25 at 17.15.30.jpeg
שוויצרי גדול
62114.jpg

שוויצרי גדול

כלב הרים שוויצרי גדול קרוי בגרמנית Grosser Schweizer Sennenhund. באנגלית נקרא בקיצור GSMD או סוויסי (Swissy), שהוא כינוי החיבה המוכר בעיקר בצפון אמריקה.

כלב הרים שוויצרי גדול הוא כלב חסון ומרשים, בעל פרווה מבריקה. הפרווה מאופיינת באופן סימטרי בשלושה צבעים: שחור, לבן וחום, ממש כאילו צוירה במכחול.

 

במקור הוא נועד לביצוע משימות של שמירה (לבית, לחווה או על בעלי חיים אחרים), לנהיגת בקר, למשיכת עגלות וללווי בני המשפחה. באירופה ובצפון אמריקה משמש כלב הרים שוויצרי גדול גם לחיפוש פטריות, להצלה, לטיפול נפשי תומך ואפילו ל- Agility (למרות מימדיו הגדולים).

 

מלבד אלו, ניתן להשתמש בו כמעט לכל משימה והוא יבצע אותה בשמחה.
 

כלב הרים שוויצרי גדול הוא העתיק, הגדול והמסיבי במשפחת כלבי ההרים השוויצריים.

               

מקור הגזע (היסטוריה)

 

הגזע נחשב גזע עתיק. מקורו באלפים השוויצריים והוא יועד להיות כלב עבודה בחווה.

 

הדעה המקובלת היא, שמקורו בגזעים "Molosser" – כלבי מסטיף גדולים, שליוו את הכוחות הרומיים.

בתקופות מסוימות היה לאחד הגזעים הפופולאריים בשוויץ בשל היותו כלב משיכה, ואף נקרא 'סוס לעניים'. לקראת סוף המאה ה-19 כמעט ונכחד הגזע, בעיקר בגלל שימוש בבעלי חיים אחרים למשיכה והתפתחות תעשיית הרכב. בתחילת המאה ה-20 התגלה מחדש על ידי פרופסור שוויצרי בשם אלברט היים, ובזכותו הגזע מוכר עד היום.

הגזע הוכר ע"י ההתאחדות השוויצרית (Swiss Kennel Club) בשנת 1909, ובשנת 1939 הוכר הגזע ע"י ה-FCI כגזע מספר 58 ושויך לקבוצה 2. בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 יובא מאירופה לארה"ב והוכר ע"י ההתאחדות האמריקאית (AKC) כגזע עבודה.

 

אופי

כלבי הרים שוויצרים גדולים מאופיינים בנוכחות ובביטחון עצמי גבוה. הם נחשבים לכלבים גדולים וכבדים, בעלי כוח פיזי עצום, אם זאת זריזים ואתלטים יחסית לגודלם ומשקלם. למרות ממדיהם הגדולים, הם עדינים, ידידותיים, רגועים, מעוררי כבוד בעלי אופי יציב שאינו מושפע למשמע רעשים מוזרים ולמפגש עם אנשים שאינם מוכרים. הם אינטליגנטיים, ערניים, אמיצים, בעלי אינטואיציה מדהימה למצבי סכנה ונכונות להגן על בני המשפחה. יצר השמירה שלהם משרה על בעליהם תחושת ביטחון גדולה. הם יתריעו על התקרבות של זרים בנביחות עמוקות. יחד עם זאת הם לא מאופיינים ביצר ציד, נטולי אגרסיביות, לעולם לא יתקפו אנשים, ילדים או חיות אחרות - הם פשוט מסרבים לנשוך. הטמפרמנט שלהם מתון והם אינם זקוקים לפעילות גופנית מרובה, אך מאוד אוהבים לצעוד, כך שהליכה על בסיס יומי תטיב עמם מאוד. לרוב פעילים לפרקי זמן קצרים יחסית בין תנומה לתנומה.

 

כלבי הרים שוויצרים גדולים צריכים קרבה אנושית, לכן תמיד ישמחו לקבל שבחים או מגע אוהב וילכו אחרי בעליהם לכל מקום (גם בתוך הבית). בטיולים הם תמיד ישמרו על קשר עין. הם נהנים להיות חלק מהלהקה ושמחים כאשר כל בני המשפחה יחד. באופן כללי, הם כלבים שמחים מטבעם, אוהבים לשחק ומנצלים כל הזדמנות להשתובב.

 

הכלבים אלו יעשו הכל כדי לרצות את בעליהם ועל כן אוהבים לבצע משימות ואתגרים חדשים. הם אומנם כלבים עצמאיים ובעלי אופי חזק, אך הם נהיגים, קשובים וקלים יחסית לאימון, שמומלץ לבצעו על פי דרך החיוב (צ'ופר אכיל תמיד יתקבל בברכה).

הגזע הגדול והמקסים הזה מתבגר לאט, לוקח בין 2 עד 3 שנים עד שיגיע לבגרות מלאה.
 

בריאות

כלבי הרים שוויצריים גדולים הם גזע בריא למדי. יחד עם זאת, הם עלולים לסבול מבעיות בריאותיות, האופייניות לכלבים גדולים, כגון דיספלזיה של מפרק הירך. מסיבה זו, עד גיל שנה וחצי נדרשת פעילות גופנית מבוקרת ולא מאומצת מידי, ומומלץ להימנע מהשמנת יתר. ארוחות סדירות חשובות. יש להאכילם במזון מיוחד לגזעים ענקיים (Giant) פעמיים ביום, בוקר וערב, במנות קטנות.

המלטות מאושרות ע"י המועדון לכלבי הרים שוויצריים ומותנות בצילומי אגן ומרפקים תקינים.

תוחלת חיים –  10-11 שנים.

למי מתאים כלב הרים שוויצרי גדול?

הגזע מתאים לכל אוהבי הכלבים הגדולים ולמשפחות שיגדלו את הכלב כחלק מבני הבית.

מתאים מאוד למשפחות עם ילדים.

הכלב ובעליו ייהנו יחד מטיול רגלי, רחצה בים, תרגול משמעת או משיכת עגלה.

פעילות ספורטיבית מאומצת ואינטנסיבית (כגון ריצה או רדיפה אחר אופניים) ו/או גידול במלונה מחוץ לבית אינם מתאימים לגזע.

גזע כלב הרים שוויצרי ענק  -  Grosser Schweizer Sennenhund

קבוצה 2 בסיווג ה FCI תקן גזע מספר: 45

כלב הרים שוויצרי ענק ( grater swiss mouintain dog ) או Grosser Schweizer Sennenhund, נחשב לגדול ביותר במשפחת כלבי ההרים השוויצרים. ההיסטוריה העתיקה של הכלב מתחילה לפניי 2000 שנה שהרומאים פלשו לשוויץ והביאו עמם את הכלבים האלה. בהתחלה שימשו ככלבי עבודה, שימשו לסחיבת משאות כלים בחוות חקלאיות, בין הייתר שימשו ככלבי רעייה ושמירה. היום משמש ככלב משפחה בלבד.

צבע : טריקולור (שחור, חום /זהב ולבן), הפרווה קצרה ומבריקה – ברובה שחורה, אך במקומות מסויימים מבצבצת לה השכבה התחתונה שהיא חומה/ אפורה. (בעיקר בעורף, בגב התחתון ובבטן ) בין העיניים פס לבן שמשתנה בגודלו ובעוביו אך חייב להופיע, כפות הרגליים לבנות תמיד, קצה הזנב גם הוא לבן. על החזה סינר לבן שנמשך לכל אורכו.

תוחלת חיים : 10-12 שנים

משקל

זכר: 60–70 ק"ג, נקבה: 50–60 ק"ג

גובה

זכר: 65–72 ס"מ, נקבה: 60–68 ס"מ

אופי

למרות טבעם ומראם הקשוח, עקב ההסטוריה שלהם ככלבי שמירה ועבודה עלולים לטעות ולחשוב שהסוויסי אינו כלב חביב, ההפך הוא הנכון !! מדובר בכלב משפחה בעל יכולת הכלה עצומה, לא מדובר בכלב שנועד לשהות רק בחצר, יעריך סביבו את קרבת בני המשפחה. הוא מפונק ורגיש אך אסרטיבי ובעל בטחון עצמי כשצריך.

בגלל אופיו המשפחתי הסוויסי לא תמיד יאהב זרים (אך לא יתקוף לעולם) הוא ינבח עד שתשכנעו אותו שהזר שנכנס הביתה הוא חף מפשע ולא יפגע באף אחד מכם, כפועל יוצא הם לפעמים מעט ביישנים ולא תמיד אוהבים כ"שעטים" עליהם אנשים לא מוכרים, הם זקוקים את הזמן שלהם להתרגל לנכוחותם.

הם מסתדרים נהדר עם כלבים אחרים, אך תמיד ישמחו לרדוף אחריי חתולים וציפורים.

גורים : גדלים מהר מאוד (קילו בשבוע), אקטיביים מאוד, לבבים מאוד ושובבים אך במידה מתונה.

חינוך לצרכים – החל את החינוך בגיל מוקדם (אפילו בגיל שמונה שבועות) בגלל אופיים ככלבי עבודה, הם ניכנים בצייתנות וביכולת הבנה מופלאה, כמו כן תמיד ירצו לרצות את בעליהם.

יש להציב גבולות כבר מגיל צעיר למשחקים המלווים בנשיכות, היות והם בעלי לסת חזקה ורחבה, דבר היקנה לכם שקט נפשי בעתיד.

כמו כן, יש לתת תשומת לב מריבית ולהקפיד על משחקים אותם ניתן לגור כדי למנוע אפשרות לבליעת חפצים.

טיפוח: אומנם שיערו של הסוויסי נחשב קצר, אך פרוותו כפולה – השכבה מתחת מתחלפת פעמיים בשנה, מה שמצריך טיפוח קבוע, סירוק, הברשה ורחצה. הסוויסי כמו אחיו הברניז משיר הרבה שיער, אך עם הכנה מוקדמת וטיפוח קבוע ניתן לעמוד במטלה זו.

בריאות: כמו כל הכלבים מגזע ענק מומלץ לבדוק את בריאות מפרקי האגן ומפרקי המרפקים לפני הקנייה, יש לוודא כי הגור מגיע משושלת בריאה.

נכתב על ידי: דר' צחי טיבולי

שוויצרי גדול 2.png
שוויצרי גדול 1.png
95364.jpg
ברנר זננהונד
63815.jpg

ברנר זננהונד - ברניז

אם נחשפתם לכלב מגזע ברניז, או בשמו המלא, ברנר זננהונד, אז הבנתם לבד שמדובר באחד מהכלבים המרשימים ביותר שקיימים.

כלב זה שמוצאו מאזור האלפים השוויצרים, בעל פרווה ארוכה, מלאה ומרשימה וגווניו שחור לבן וחום מהגוני. אופיו אצילי, הוא גדול ממדים, מתון, נוח ונעים לאנשים

הכר את הגזע: ברנר זננהונד

גזע ברנר זננהונד - Berner sennenhund

קבוצה 2 בסיווג ה FCI  תקן גזע מספר 45

הברנר זננהונד המוכר גם בשם ברניז BERNESE MOUNTAIN DOG הינו אחד מארבעת גזעי הזננהונד, כלבי חוואים שוויצריים המאופיינים בצבעים מרהיבים של שחור חום ולבן. כלב גדול ממדים, בעל הופעה מרשימה ומפוארת ואופי אציל, מתון, נינוח ונעים לבריות בצורה יוצאת דופן. על אף גודלו וחוזקו הפיזי, יש לברנר נשמה עדינה ואוהבת והוא קשור מאד לבני משפחתו. בולט בסבלנותו ואהבתו הרבה לילדים, קל לאימון ולאילוף וחי בשלום עם כל בני המשפחה, לרבות בעלי חיים נוספים, לא בכדי מכונה הברנר זננהונד "גזע אצילים שוויצרי".

הברנר שימש במקור ככלב חווה שמילא תפקידי שמירה, נשיאת משאות ונהיגת בקר במחוז קנטון-ברן בשוויץ צפונית להרי האלפים, כיום הגזע משמש בעיקר ככלב משפחה בעל מזג נוח שליו וידידותי. הברנר בשמו המקורי נקרא "דורבאכלר" DURRBACHLER על שם העיירה והפונדק של דורבאך שליד העיר ריגוסברג במחוז קנטון-ברן בשוויץ. אופיו הנוח אפשר לו להשתלב בחברה שלווה ולמלא תפקידים מגוונים, מהר מאד הפך הברנר לכלב הפופולארי ביותר בשוויץ ההררית כמו גם במישורים, אך במיוחד באזור ברן וסביבתו.

 

קצת היסטוריה: כאשר חצו גדודי הקיסר הרומאי את האלפים המושלגים ליוו אותם גם אבות אבותיהם של כלבי הברנר שאנו מכירים כיום. אב הטיפוס של הגזע מקורו במסטיף או באותם כלבים שהיו שומרי העדרים המקוריים. כאמור, בתחילה נקרא הברנר על שם המחוז בו פותח לראשונה, אך בשנת 1892 הובאו הכלבים הראשונים למחוז בורגדורף ושם החל הגידול המכוון לגזע טהור וייסדו את מועדון הדורבכלאר, בגידול הדומה למוכר לנו היום. אבי הגזע ידוע כאלברט היים, אשר הגדיר את 4 גזעי הזננהונד, עיצב וקבע את הקריטריונים של כל גזע והגדיר את מטרות הגידול.

הברנר הוא כלב חסון בעל תנועה של כלב עבודה, שגודלו מעל הממוצע והופעתו מרשימה, בעל פרופורציות ושילוב של יופי ונעימות לצד כח, עוצמה ומבנה גוף חזק ויפה.    

במקור שימש הברנר ככלב ליווי ושמירה של הרומאים, בהמשך כמושך עגלות עמוסות כדי חלב בכפרים, וכנוהג בקר בקנטון ברן בשוויץ, כיום הוא משמש ככלב לוויה נאמן וככלב משפחה למופת.

הברנר יכול לשמש גם ככלב הצלה במפולות שלגים ולאיתור נפגעים ברעידות אדמה. הברנר לא במהרה יישכח פקודות שלמד ותמיד ישמח לעבוד ולהשתתף בפעילות מכל סוג. חוסר של אחד משלושת הצבעים מהווה שגיאה פוסלת בגזע.

ברנרים מתבגרים לאט יחסית לגזעים אחרים ומגיעים לבגרות מלאה סביב גיל 3-4 שנים. הם ידועים בילדותיות החיננית והמעט מגושמת שלהם, ואין דבר אהוב עליהם יותר מלהשתובב ולשחק. מסיבה זו מומלץ לעבוד עימם באילוף עדין אך עקבי.

הכלכלבים השעירים הללו יעשו כל שביכולתם לרצות את בעליהם ולשמח אותם, וכשהם מזהים שביעות רצון שכזו הם לרוב יחזרו על הפעולה שגרמה לכך.

כמה מילים על גידול ברניז בישראל: זהו כלב המותאם לחיים בפסגות המושלגות של האלפים השוויצריים ואקלים קריר בהחלט מטיב עמו, קשה לו לווסת את טמפרטורות גופו מול האקלים החם בעונת הקיץ הישראלי. מומלץ מאד בייחוד בחודשי הקיץ החמים להשאירו במקום ממוזג ונעים ולטייל עמו בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב כשקריר יותר.

הברניז בולט ביכולותיו ויוצאות הדופן למשוך ולשאת משקלים כבדים (כמובן עם ציוד מתאים ורק לאחר גיל שנתיים) ולא מותאם לריצה ממושכת, לקפיצות ולריצה לצד רוכב אופניים. הוא כלב כבד אשר זקוק למנוחה לפרקים ופרצי האנרגיה שלו הם קצרים. מסיבות אלו הוא גם כלב שרמת האנרגיה שלו ממוצעת והוא יסתדר היטב גם בסביבה עירונית. על מנת להגן על הברניז מפגיעות בשלד ובמפרקים, מומלץ להימנע מקפיצות חזרתיות וירידה במדרגות במיוחד בהיותם צעירים. יש לשים לב בפרט אצל גורים לפעילות נכונה מותאמת ומאוזנת, כדי להימנע מפגיעה בהתפתחות המפרקים ולמניעת נזק לאגן. יש להעדיף הליכה ותנועה על משטחי כורכר, דשא, חול או במים. ההתבגרות המנטאלית של הברניז מאוחרת ורובם ממשיכים לגלות התנהגות גורית גם עד גיל 3, לרבות הצורך במשחק.. כלב פעיל הוא כלב בריא ויש לספק לו פעילות בהתאם לגילו וליכולתו.

לברניז כאמור פרווה נהדרת, ארוכה, חלקה ומרהיבה, הוא משיר שיער כפעמיים בשנה בעיקר בעונות המעבר. יש להיות מודעים לכך גם ברמת הטיפוח השוטף, הסירוק והברשה יומיומית וגם ברמת ניקיון הבית.

ברניז מתנהג כילד נוסף במשפחה. מתבגר לאט ואוהב תשומת לב ומשחק, על כן השילוב הזה הוא נפלא ועובד מקסים יחד. הוא ייתייחס לצעירים במשפחה כאל אחיו החדשים לשגר ויש לחנכו בהתאם ולהציב גבולות והרגלים מגיל צעיר, לרוב באופן טבעי יתייחס אליהם בעדינות ודאגה ורוך. על מנת להטמיע הרגלים נכונים ורצויים בחיי המשפחה מומלץ מגיל צעיר להיעזר במאלף מקצועי, הברניז לומד מהר והינו בעל רצון עז לרצות בעליו, 
ועל כן קלים לאילוף. גור ברניז גדל פיזית מהר מאד והאתגרים משתנים. התמודדות עם כלב גדול, מתבגר ומלא הורמונים. סקרן שרוצה לחקור את סביבתו.  

לצערנו תוחלת חייו של ברניז נעה סביב ממוצע של 8 שנים אך יש גם הפתעות טובות. אנו במועדון משתדלים מאד לאתר קווי דם של כלבים בריאים משושלות המאריכות חיים, בפרט כאשר מייבאים כלבים מחו"ל. בעיות בריאותיות ומחלות גנטיות הינם גורמים העוברים בתורשה, לכן חשוב מאד לקנות רק כלב מתועד, להכיר את ההיסטוריה הבריאותית והרקע הגנטי שלו.

לסיום, קשה לעמוד בפני הקסם של גור ברניז פרוותי ומתוק, אך המלצתנו למתעניינים:

הגיעו למפגשי חברי המועדון, פגשו את הכלבים, הרגישו אותם התרשמו מהם, בקרו באתרי מגדלים מוכרים בעולם ובקבוצת הפייסבוק הבינלאומית

Bernese Mountain Dogs International

בדקו כל המלטה ובחרו את המתאימה לכם ביותר, אל תהססו לשאול כל שאלה ולברר את הרקע הגנטי של בן המשפחה החדש.  

את כל היתר יעשה הברנר כשיכבוש את ליבכם עם אופיו העדין המיושב ושופע האהבה. לא בכדי רבים ממגדלי הברניז בוחרים שוב ושוב לגדל את הגזע ותמצאו לא מעט מאתנו שמגדלים יותר מאחד.

מקווים שהמידע היה לכם שימושי ולעזר ואנו כאן כדי לסייע לכם גם בהמשך הדרך.

ההיסטוריה של הגזע - שוויץ

ההיסטוריה הקדומה

מהכתבים המוקדמים אנו למדים שהברנר הוא צאצא של כלבי המולוסוס הקדומים מתקופת הרומאים נתקבלה ע"י רבים ללא ספקות. תאוריה זו מתיחסת לאזור שכיום מוכר כשוויץ ובימים עברו נקרא HELVETIA. הדעה הרווחת שכאשר חצו גדודי הקיסר הרומי את הרי האלפים המושלגים. ליוו אותם כלבים  הרואים בהם את אבותיהם של כלבי הברנר כפי שאנו מכירים כיום. דעה זו תמכה בטענה שאב הטיפוס של הגזע מקורו במסטיף הטיבטי או באותם כלבי מולוסים ששימשו כשומרי העדרים. הכלבים שליוו את ליגיונות הקיסר היו בעלי עוצמה, חזקים ובעלי יצר שמירה חזק.

 

הסופר הגרמני שטרבל STREBEL כלל תאוריה זו בספרו "הכלבים הגרמניים" ורעיון זה נתקבל בהמשך ע"י פרופסור אלברט היים ללא ספקות. ספרו של פרופסור היים שפורסם בשנת 1914 היה המקור הראשי לאינפורמציה במשך 50 שנה, והרעיונות שלו אומצו ע"י אחרים.

 

אולם, בחפירות שנעשו בשנים האחרונות נתגלו גולגלות של כלבים גדולים שיכולים להיות אבותיו של הברנר וגילן מתקופת הברונזה עד לתקופת הברזל. ניתן להניח מהשרידים שנמצאו, בני העם הקלטי שחיו באזור נעזרו בכלבים גדולים וחזקים לשמירה על הבקר והרכוש.

אין שום סיבה ניראית לעין מדוע הרומאים היו צריכים ליבא את כלבי המולוסים שלהם לשימוש באזור זה לאותה מטרה כאשר כלבים מתאימים היו זמינים להם במקום. כלבי האחו השוויצרים הם גזעים אוטוקטוניים שהתפתחו באזורי העמקים "הסגורים" של שוויץ. גזעים אלו הם תוצאה של הכלאות בתוך המשפחה Inbreeding שארעו עקב תנאי הבידוד הטופוגרפיים.

גולגולת א' : נמצאה בחפירות שנעשו בשנים האחרונות וגילה מתוארך מתקופת הברונזה ועד לתקופת הברזל.

גולגולת ב' : משנת 1975, השייכת לכלבה ליידי פון הובלהוף מס' סגיר 264041 הדימיון בין שתי הגולגלות הוליד את התאוריה החדשה.

אין שום הוכחה שהגזע במתכונתו המוכרת מגיע מקו דם של המולוסים שהתערבבו עם קווי הדם של הכלבים שנמצאו באזור זה.

ניתן להניח שרק משנת 1000 לספירה כלבים מטיפוס מסויים זה גודלו באותו איזור ספציפי.

טיפוסי כלבים הדרושים לנישאת ציוד ולרעיית בקר היו אמורים להיות מפותחים/מטופחים אך כלב שמירה יכול להיות בכל צורה, גודל וצבע.

יש להדגיש שבסביבות 1000 לספירה המתישבים באזור שוויץ יכלו לחיות מבלי להיות מוטרדים מזרים וזאת עקב המבנה הטופוגרפי של המקום. מניחים שהחוואים היו מצליחים ואמידים במונחים של אז, יכלו לכלכל כלבים גדולים כאשר באזורים אחרים עוני ומחסור מנעו מאנשים להחזיק כלבים גדולים אלו.

בשנת 1523 כתב קונרד גאסר: "כמה מהכלבים הגדולים והחזקים אולפו במיוחד להשאר בסביבת הבית האורוות והשדות, והיה עליהם להגן על הבקר מסכנה. חלקם שימשו כשומרי בקר, שומרי שדות ושומרי בתים. כלבים אחרים אולפו להגן על אנשים,והיה עליהם להגן לשמור מפני רוצחים ופורעי חוק. עליהם להיות חסרי פחד, גדולים וחזקים, ולהלחם בלוחמים בעלי שיריון".

התרגום מהמקור עשוי להיות שונה במספר מילים אך אין ספק שגידול סלקטיבי נערך וזאת על מנת ליצור כלבי חווה לשימושים שונים בחיי היום יום של המתיישבים.

כלבי הברנר פותחו מכלבי החווה שבאזור ברן-מיטל. מלבד מתן התראה והגנת החווה מפני זאבים, דובים וגנבים שחיו באיזור הכפרים, נראה שמספר כלבי חווה גדולים אלו שימשו גם כמושכי עגלות.

רועי העדרים העדיפו כלבים קטנים ונמרצים למטרותיהם כפי שהתפתח ברחבי העולם. אבל, אין ספק שגם כלבים גדולים יותר שימשו למטרה זו. למרות הגידול הסלקטיבי שבוצע, התרחשו גם הרבעות טבעיות בין הגזעים השונים.

נכתב ע"י רלי שטרצר 

ברנר זננהונד 2.png
ברנר זננהונד 1.png
photo_6010437355430853044_x.jpg
photo_6010437355430853045_x.jpg
24321.jpg
DSC06843.jpg
photo_5780523237770377488_x.jpg
אפנצלר
photo_6003701661299752384_y.jpg

אפנצלר

גזע האפנצלר הוא תוצר של מאות שנים של רבייה פרימיטיבית שאומצה באזורים הכפריים בשוויץ. 
האפנצלר נחשב לטוב ביותר מבין כלבי הרועים השוויצרים.

הכלבים משמשים באופן מסורתי כדי לרעות ולהגן על המשק, הבקר וחיות אחרות.
כלבי האפנצלר הינם בגודל בינוני בעלי מבנה ריבועי, פרופורציות נכונות, שריריים, ניידים וזריזים ובעלי הבעה שובבה. 
בדרך כלל נמרצים, שמחים ובעלי ביטחון עצמי גבוה וחסרי פחד. כלבי אפנצלר לא נותנים אמון בזרים.
הם ידועים בתור כלבים נאמנים, כלבי לוויה נפלאים וקשובים מאוד לבעליהם.
הם מאוד חזקים ונדיר שחולים ולרוב מאריכים חיים.

ב1906 ייסד פרופסור "אלברט היים" את המועדון לכלבי אפנצלר זננהוד. מקורו של הגזע הוא בכלבה בשם "דיאנה פון סנטיס" [SHSB]. פרופסור היים האמין שהיא "התגלמות השלמות בצורה ובצבע".
 

אפנצלר 2.png
photo_6003701661299752385_y.jpg
אפנצלר 1.png
אפנצלר 3.png
bottom of page